מר שי לוגיסטיקה 2007 בע"מ נ' חב' דומיקאר השכרת רכב בע"מ

פסק דין

1.עניינה של תובענה זו הינו הפרה נטענת של הסכם שנכרת בין הצדדים ביום 12.3.08 סמוך לפני חג הפורים ולפיו הזמינה הנתבעת מאת התובעת, שהינה חברת שיווק והפצה, משלוחי מנות תמורת סך כולל של 45,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק (להלן: "התמורה").

לטענת התובעת חרף הערכותה לביצוע ההזמנה, גיוסם של עובדים והוצאתן של הוצאות לצורך כך, חזרה בה הנתבעת מן ההסכמות בין הצדדים וביום 14.3.08 הודיעה אודות ביטול ההסכם, זאת באופן חד צדדי ובחוסר תום לב. התובעת מצידה ניסתה להקטין נזקיה על ידי השבת מוצרים שרכשה לספקים, אולם ללא הצלחה.

משכך, תובעת התובעת מאת הנתבעת סך כולל של 75,000 ₪ הכולל הן את התמורה המוסכמת והן פיצוי בשיעור של 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש ונזקים כספיים שנגרמו לה, לרבות קשיי מימון. לטענת התובעת, יש לציין, אמורה היתה היא להפיק רווח בשיעור של 20,000 ₪ לערך מעיסקה זו.

2.טענתה המרכזית של הנתבעת בכתב הגנתה הינה כי התובעת (באמצעות מנהלה ששמו שי) נתנה הסכמתה עוד ביום ביצועה של ההזמנה – 13.3.08 לשיטתה - לדחיית ביצועה של זו וזאת למעשה שעות ספורות לאחר חתימת כתב ההזמנה. הנתבעת מצרפת בהקשר זה הודעת דואר אלקטרוני שנשלחה על ידה לתובעת ובמסגרתה מתועדת הסכמת הצדדים (נספח ו' לכתב התביעה).

הנתבעת מציינת כי בהמשך לכך שיתפו הצדדים פעולה במישור העיסקי. כן טוענת הנתבעת תוך הכחשת נזקי התובעת הנטענים, כי המוצרים שנרכשו לטענת התובעת, נרכשו למעשה עוד טרם חתימת כתב ההזמנה דנן.

3.הצדדים הגישו עדויותיהם באמצעות תצהירים: מטעם התובעת הוגש תצהיר של מר רובין שי – בעל החברה ומטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הגב' דניאלה קדוש – סמנכ"ל שיווק ומכירות בנתבעת .

4.בתצהירים שהוגשו מבהירים הצדדים את הרקע להתקשרותם – רצון הצדדים להטיב עם ילדי העיר שדרות אשר היתה נתונה בשעתו למתקפות הקאסם.

מר רובין מצידו מפרט בתצהירו את התכתובת שהיתה בין הצדדים לצורך גיבושו של הסכם, כשלטענתו אף נאות לשינוי בו אשר הוכתב בהמשך על ידי הגב' דורון שולמית מטעם הנתבעת. כן מפרט הוא את ההתחייבויות אותן קיבלה על עצמה התובעת ובין אלו ועיקר, מתן בלעדיות לנתבעת בין חברות ההשכרה, העמדתו של אוטובוס להובלת עובדי הנתבעת על מנת שיטלו חלק פעיל בחלוקת משלוחי המנות, הזמנתן של מדבקות מיוחדות הנושאות את שם הנתבעת ופרסום דבר חלוקת משלוחי המנות במקומון דרומי. מר רובין אף צירף לתצהירו חשבוניות להמחשת רכישתם של מוצרים לצורך ביצוע ההזמנה (נספחים ה'1 עד ה'3) . בתצהירו זה שולל מר רובין לחלוטין הינתנה מצידו של הסכמה לביטול.

הגב' קדוש מאידך, מגוללת אף היא את נסיבות התקשרותם של הצדדים, אולם לטענתה הופתעה לראות ביום 26.2.08 כי הבלעדיות שהובטחה לנתבעת אינה ממשית, שכן לטענתה צמצמה התובעת התחייבותה זו לתחום חברות ההשכרה בלבד ובניגוד למובטח לכתחילה.

אף על פי כן נאותה הנתבעת להמשיך בניהול המו"מ ולדבריה בשיחתה עם מר ערן שמואל נציג התובעת שעימו באה בדברים ציין הוא בפניה כי משלוחי המנות הוכנו מבעוד מועד וכי התובעת ערוכה לספקן בכל היקף נדרש, נתון שיש בו כדי להפריך טענת התובעת לפיה הסתמכה על הזמנה זו לצורך רכישתם של מוצרים רלוונטיים. עוד לדבריה – ביום 12.3.08 נערך הסכם הזמנה ראשון, אלא שלאחר עריכתו באמצעות הגב' שולמית דורון מטעם התובעת, הסתבר לגב' קדוש כי הסכם זה נושא פרטים החורגים משהוסכם בפועל בינה לבין מר ערן שמואל ומשכך דרשה בו ביום תיקונו של ההסכם, וזה אכן תוקן (ר' נספחים 9- 11 לתצהירה). בשלב זה לטענתה לאחר פניה לעובדי החברה הנתבעת התחוור כי רבים מהם אינם יכולים להשתתף בפעילות חלוקת המשלוחים ומשכך, ביצעה הנתבעת הערכה מחודשת ובעקבותיה ושעות ספורות לאחר חתימת ההסכם, החליטה לבטל השתתפותה במיזם נשוא ההסכם.

בשעות הערב פנתה היא בעניין זה טלפונית למר ערן שמואל וזה הפנה אותה למר רובין, ובו ביום בשעה 21:20 שיגרה היא למר רובין הודעה באמצעות המייל בדבר ביטול ההשתתפות במיזם בהתייחס לחג הקרב, למחרת בשעות הבוקר אף שוחחה עימו טלפונית והלה הביע הסכמתו לדחיית שיתוף הפעולה נשוא ההסכם תוך שהוא מבהיר כי עניין לו שהנתבעת תמשיך לשתף פעולה עם התובעת ותהווה לקוחה קבועה בטווח הרחוק, שיקולים שבעטיים נאות ליתן הסכמתו האמורה. שיחה זו התנהלה ברוח טובה, לטענת הגב' קדוש, ומשכך לא מצאה הכרח להעלות על הכתב הסכמות אלה. עוד ציינה כי אלמלא ניתנה הסכמת מר רובין, היתה הנתבעת פועלת לקיום ההסכם או כל חלופה מוסכמת אחרת. בהמשך לכך נעשו נסיונות לעניין את הנתבעת ברכישת מוצרים וזו אכן רכשה אלף עטים מאת התובעת.

5.בתיק זה נתקיימו שני קדמי משפט, בעקבות האחרון שבהם, שלחו הצדדים ביום 6.2.11 הודעה משותפת בדבר הסכמתם לקבל הצעת בית המשפט לפיה ינתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' (א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ"ד – 1984, זאת תוך חיובה של הנתבעת בסכום הנע בין 0 ל- 18,000 ₪ ותוך הנמקת פסק הדין.

6.כמתבקש מהסכמת הצדדים בדבר הנמקתו של פסק הדין, פורטו לעיל טענות הצדדים ועדויותיהם ויובהרו להלן נימוקי בית המשפט לפסק דינו זה, אולם וכמתבקש בשים לב לטיבה של ההכרעה ולמסגרת המשפטית, תעשה ההנמקה בקצרה.

7.אין חולק כי הצדדים התקשרו בהתקשרות מחייבת בדבר הספקתם של משלוחי מנות ושירותים נלווים נוספים כנגד תשלום התמורה הנזכרת לעיל.

המחלוקת בין הצדדים נסובה על שאלת קיומה אם לאו של הסכמה לביטולה של ההתקשרות, ואין חולק כי אלמלא ניתנה ההסכמה, מחוייבים היו הצדדים בביצועה. עסקינן בטענה שהנטל להמחשתה מוטל למעשה על הנתבעת בבחינת "מודה ומדיחה".

בעניין זה נתונה בפני בית המשפט גירסה אחת אל מול רעותה ללא קיומן של חקירות נגדיות אשר עשויות היו לאשש או להפריך גירסה זו או אחרת. בית המשפט אף מתבקש כי ישקול שאלת קיומו של הגיון בהסכמה המיוחסת לתובעת לביטולה של ההתקשרות וסבירות גירסתה של הנתבעת. בעניין זה סבורה אני כי יש ליתן את הדעת לשלוש נקודות עיקריות המצויינות בהקשר זה בתצהירה של הגב' קדוש: ראשית – עובדת היותו של הביטול סמוך בשעות ספורות ממש למעשה ההתקשרות, שנית – עובדת רצונה המשתמע של התובעת לשמור על יחסי מסחר תקינים עם הנתבעת ולצרפה לשורות לקוחותיה ושלישית – עובדת רכישתם ממילא של המוצרים, נשוא ההזמנה עובר להתקשרות בין הצדדים.

בעניין אחרון זה יצויין, כי החשבוניות אותן צירפה התובעת להמחשת רכישות שבוצעו מיום ההזמנה – 13.3.08 ואילך ממחישות רכישה רלוונטית בסך של 4,980 ₪ בלבד (נספח ה'1). החשבונית – נספח ה'3 משקפת רכישה קודמת למועד זה ב- 3 ימים. אין כל המחשה מעבר לכך בכל הנוגע להוצאות שהוצאו מצד התובעת לצורך ביצוע ההתקשרות. התובעת אף אינה מעידה את מר שמואל בהתייחס לאמירה המיוחסת לו בהקשר זה. יש בהקשר זה אף ליתן הדעת לכך שלשיטת התובעת עצמה פנתה היא לעשרות אלפי בתי עסק בהצעה כהצעתה לנתבעת, נתון שיש בו כדי להקהות במידת מה טענתה בדבר הערכות שנעשתה במיוחד לצורך ההתקשרות דנן. יושם לב כי אין התובעת מציינת מפורשות את שנעשה בסופו של דבר במוצרים שנרכשו ונועדו לשמש את ההתקשרות.

ראוי עוד לציין כי התובעת כאמור טוענת להפסד רווח של כ- 20,000 ₪ עקב ביטול ההתקשרות, אולם אינה מפרטת את הנתונים הכספיים הרלוונטיים לצורך חישוב רווחיה ויש לזכור כי ההוצאות הכרוכות בביצוע ההתקשרות דרשו מעבר לרכישתם של מוצרים לצורך משלוחי המנות וכמפורט לעיל. אשר לנזקים כלליים נטענים בהיקף של 30,000 שקלים, לרבות קשיי מימון, הרי שאלו לא פורטו כראוי ולא הומחשו.

מכל מקום, בית המשפט בוודאי שאינו יכול להתעלם מההנחה המתבקשת כי התובעת ציפתה ונסמכה על קיומו של רווח כספי בהתקשרות דנן. עם זאת ומאידך, משהבהירה מהו שיעור הרווח הצפוי לשיטתה, הרי שממילא הביאה בחשבון הוצאותיה לשם חישובו.